נסענו ברכב , ברי שיחקה עם בלון אדום שקיבלה דקות קודם לכן.. לרגע שמעתי “אוי” קטן ותוהה, התבוננתי במראה וראיתי את המבט שלה, מסתכל מבעד לחלון על הבלון שנמלט ועף רחוק כל כך…
המבט הזה שלה, נצרב לי כ”כ חזק ושם, שם נזרעו הזרעים הראשונים לכתיבת הספר…
חודשים מאוחר יותר, הודענו לברי בצער על פטירה של סבתא היקרה שהיתה לה כחברה…
ואז שם כבר בקעו הניצנים והתיישבתי באותם ימים לכתוב את הספר הזה שכולו גדוש ברגשות.. ❤️
עכשיו הספר הזה כאן, מוכן ובשל עבורכם הקוראים- הורים, ילדים, סבים וסבתות.. לא תמיד יש לנו את התשובות הנכונות, אבל תמיד אפשר לנסות למצוא דרך להגיע אליהן… תודה לכם!
רגע, אני רוצה להציץ בעמודים נוספים ?

רוצה להפריח לנו בלונים? לספר לנו אם נהנתם? או סתם לפוצץ ביחד בלונים